אורי גביש

בגיל חמישים מינוס הגוף מתחיל לשדר אותות מיסתוריים. פה כאב ברגל, שם בגב. הדם זורם פחות טוב. כיווצים עושים פקקים בזרימה.
שיפרתי אכילה, שיפרתי כושר גופני, ועדיין. יש חריקות. עם עובדות קשה להתווכח.
הגוף הוא חומר. וכשחומר לא מתוחזק טוב צריך לעשות מעשה. צריך לגעת בו. צריך לפעול עליו.
לפני חצי שנה עשיתי מעשה והתמסרתי לאורי גביש, שגרש כאבים עקשניים ומטרידים מכף הרגל.
היום באתי שוב, לרגל נימול ביד.
אורי הוא מטפל חזק, רגיש ואכפתי. כשהוא לא מטפל הוא בונה ומדריך טיולים. שילוש שווה ביותר.
הגוף הוא חומר, כמו קיר הוא חומר.
הגוף הוא נוף, כמו שגבעות וואדיות הם נוף.
גם קיר יודע את נזקי הזמן. גם נוף צריך מוביל מיומן.
במהלך הטיפול מצא אורי נקודות חבויות של כאב. לחץ ונשימה. סחיטה ואיתור. גישוש וסימון. פעולות ריפוי, ואני לא מפסיק לחשוב תוך כדי טיפול: הילד שהייתי, הדברים שעשיתי. רצתי, קפצתי, זחלתי, צעדתי.
היום אני יותר יושב. יותר חושב. לפעמים זה מאד מספק. לפעמים זה מוביל לכאב.
הגעתי אל הגיל שצריך לאזן את הדברים כי הגוף אומר דבר פשוט: אם לא תשקיע בי לא אוכל לתת לך שירות.
אני כותב בזמן שהנימול ביד נחלש. הטיפול פועל. זה מעודד. יש תוצאה להשקעה.
בסיום יצאנו לחצר ושוחחנו על אופניים. זה בהחלט היעד הבא: לצאת לשטח ולהפעיל את הגוף בתוך הנוף. לבנות את שצריך לבנות. לגרש את הכאב.
לחיים.