בין וודאות לחור שחור
בין בטחון שיש שליטה לתוהו ובוהו
יש עולם שלם שנמצא ממש מתחת לאפינו
המתח משתחרר ואתו אהבותינו
וכל מה שמילים יכולות לבטא מהעולם
הוא רק מעט מכל מה שקיים
מאהבה ואור ורגש ממגע מבט ותכף…
בשביל אנחנו כאן
שמי רון יקיר
אוהבת טבע, אנשים, מוזיקה.
גדלתי במושב בית יהושע ובאוסטרליה הרחוקה. מוזיקה תמיד הייתה עבורי כלי לביטוי רגשות, תחושות, פחדים, חיבור לאנשים, והשנה לקחנו את זה אני והיא צעד קדימה. תיהנו ודברו איתי!
יצירות הרסיטל
Awinja- Sauti Sol
עיבוד לשיר של להקה קנייתית. גרתי והתנדבתי בכפר בקניה. למדתי מהם מהי פשטות אמיתית מתוך צורת החיים והחשיבה הכ"כ פשוטה ומיוחדת שלהם. אין הרבה אבל מה שיש מספיק. הכל על השולחן, כל המחשבות, כל הרגשות, כל הזמן. הלוואי עלינו.
נגנים: חליל – מלכה פיאמנטה, טנור – גילי גלעד, קלרינט – אדם תובל, צ'לו – מאיה, דג'מבה – עומר רחמים, קשקש – תומר
בחירות
היצירה הזו נכתבה מתוך המון מחשבות על מה אני עושה עם החיים שלי? באיזה נתיב לבחור? מה לעשות? כסף, עבודה תואר אל מול.. מה שאני באמת רוצה לעשות כרגע. ציפיות חברתיות אל מול רצון אמיתי ללמוד ולחקור את הדבר הענק הזה שנקרא "מוזיקה". הטירוף שבלהכניס את עצמנו לטירוף וחוסר היכולת להחליט. ההפכפכות שבבחירה בין אינספור אפשרויות. מנוס מחופש, ובחירה בו כל פעם מחדש!
מצפה רמון של פבלו לפידוסאס
מצפה – כל הטוב המרוכז. ממסיבה להופעה בברך או בג'אז. ישיבה על המכתש נגינה עם עוד חבר אינספור הזדמנויות להפתח, לאהוב, להתחבר. יעלים על כיכרות, שקט ברחובות, חיוכים מכל אחד לפעמים גם יש לבד כי המדבר.. אח המדבר. כמה אמת חשופה. תודה!
נגנים: תופים – עומר רחמים, גיטרה – תומר, בס – עומרי פריג'
המילה אוהבת
והנה שוב הן מתפזרות עפות ברוח ברחובות, בטעות נשארות על איזה שיח והנה רוח שתגיח תסחף אותן אל שום מקום, אל שבריר של הגיון אבל מה הם בעצם מבקשות? מה הן בעצם מבטאות? האם את האמת? האם הן מסתירות את מה שהיה יכול להיות בלעדיהן? מבט, מגע, חיבוק? מלה טובה?
הטקסט הוא של סבתא שלי – רעיה ז'ורנו. השיר מבקש להפנות לרגע קט את תשומת הלב אל המשמעות האדירה שבמילים ולתת לנו בחירה מחודשת להסתכל על המילים שלנו ככלי ליצירת מציאות.
נגנים: תופים- עומר רחמים, גיטרה- תומר, בס- עומרי פריג'
הילדה הכי יפה בגן – יונתן גפן
כמה פעמים הסתכלת במראה בבאסה? אידאל היופי אוכל אותנו מבפנים ומבחוץ. ציפיות מנשים להיות יפות, רזות, מטופחות, נשיות, סקסיות. מגברים להיות חזקים, "יודעים כל", שריריים, גבריים. ומה אם יש פער בין הציפייה למי שאנחנו באמת? איפה המקום שלנו לומר זו אני ואני אוהבת את עצמי בדיוק איך שאני! פשוט להיות אנחנו.
נגנים: פסתנר- אדם תובל, תוף- איריס, ריקוד- לילך פאל
קצת על תהליך היצירה
ישבתי, חשבתי, מה החיבור שלי למוזיקה? מה אני מוצאת בעולם הזה שאני רוצה לחלוק עם אחרים? עם זה הגיעה המחשבה של מהו הקול שלי בתוך הבית ספר או פשוט מוזיקלית כרגע? איפה אני נמצאת בדרך שלי? אילו אתגרים יש לי הזדמנות לקחת בתוך תהליך יצירת הרסיטל?
והתחלתי לעבוד- לבחור קטעים, לעבד, להרכיב חלקים לא גמורים לכדי יצירה, להתייעץ עם אנשים שאני מעריכה ולשפר, לשנות, למחוק.. עד שיצאה סקיצה.
סקיצה שהיא 40 דקות מתוך העולם שלי שהתקיים על הבמה בערב הרסיטל. הסקרנות לגבי אפריקה והעולם המטורף שקיים שם, השיתוק שבחופש והטירוף שבבחירה, השנה במצפה על כל הטוב, הלבד, ההתמודדות, הפתיחות שהביאה איתה, התקשורת שמעבר למילים והמשמעות שלהן.. אהבה עצמית, בטחון עצמי, יופי והמקום שלי מולו. זה העולם שלי, לפחות כרגע. ואם הרגשתם שנתתי קול אפילו לתחושה הכי קטנה שלכם – מילאתי את מטרתי! תודה שנכחתם.
הוסף תגובה