האם זה חשוב לפענח את סוד החוויה המצפאית? אולי עדיף להשאיר אותה ככה, מעורפלת, נישאת על חולות המדבר, מתעצבת עם עונות השנה, כמשהו שלוקח אותנו למקום לא מוגדר בהווייתנו ובעולם?

אני מרגיש שאני רוצה לפענח את זה או לפחות לחקור וללמוד. לדעת עוד. אם זה משהו שכל כך טוב לי ולסובבי, אולי אני יכול להעמיק ולהרחיב את הטוב הזה, ללמוד ולהתפתח. ואולי גם אתם שמגיעים למצפה רמון כאורחים לפרק זמן, תרצו לעשות עוד כמה דברים בחיים עם החוויה. לתת לה נוכחות ומעמד קבוע בעולמכם. ובייחוד, למי מכם שעוד לא ביקר במצפה רמון, או רק חלף בה בדרך מכאן לשם, ארמוז לכם שכדאי לעצור ולהישאר.

אז אני מתחיל היום את בלוג "סוד החוויה המצפאית" שלי ובאמצעותו ננסה לחקור, להבין, להעמיק ולהרחיב את מה שמצפה רמון מאפשרת לנו. מוזמנים לשלוח לי הגיגים ומחשבות למייל שלמטה…

לפני שאתחיל, אציע לכם תרגיל.

בפעם הבאה שאתם נוסעים למצפה רמון, שימו לפניכם את השאלה: מהו סוד החוויה המצפאית שלי? כשאני אומר שימו לפניכם את השאלה זה אומר שתכתבו אותה על פתק ותדביקו על הדש – בורד במכונית, זה אומר שתעשו לעצמכם תזכורות בסמאטרפון, או כל אמצעי אחר שיאפשר לכם להישאר בשאלה. ואז, מהנקודה בדרך שאתם מרגישים שמשהו משתנה תתחילו לשים לב. לשים לב לרגשות שעולים. לשים לב לתחושת גוף, לקלט החושים ולמחשבות. ומדי פעם לכתוב אותם על דף. מציע לכם אפילו לקנות מחברת שתכתבו עליה "החוויה המצפאית שלי" והיא תשמש ככלי עזר לעיבוד החוויה. בסוף היום, או ברגע של אתנחתא, תסתכלו על מה שכתבתם (וחשוב לכתוב כל מה שעולה) ותמרקרו נקודות שנראות לכן מעניינות, חדשות, חשובות, מפתיעות, מסקרנות. הן יהיו עבורכם נקודת התחלה ואני אמשיך אתכם את התרגיל בפעם הבאה (אה כן אני גם מורה מיינדפולנס וכתיבה אז תרגול אישי זה לב העניין…).

אז מה הם תבליני החוויה המצפאית בשבילי?

היום, מרכז החוויה שלי הוא הבית ובייחוד הגינה המוריקה אל פני צהוב המדבר. במרחב הזה של הגינה, על שני אזורי השמש – צל שלה, על שקיעותיה הכתומות, על הרוחות וזעף הגשם בחורף, אני יכול לשהות ולבהות שעות. אבל מכיוון שרק התחלנו כאן מסע משותף, ורק מעטים מכם היו, נכון להיום, אורחים בביתי, נתחיל את המסע מההתחלה. וההתחלה היא הדרך למצפה רמון.

הדרך למצפה רמון

לכל אחד יש את הנקודה שבה מתחילה עבורו הדרך למצפה רמון. לפני עשר שנים, כשיצאתי למסע דרומה כהחלטת חיים, וכמי שעד אז הדרך המשמעותית עבורו היתה לבן גוריון ומשם לעולם הגדול, הדרך למצפה רמון התחילה עבורי בפניה שמאלה לעוקף באר שבע, עם השלט הראשון שמצביע לכיוון מצפה רמון. זה היה קו ההפרדה בין המולת חיי המרכז, עולם השווקים הפיננסים וההוראה האקדמית בו אני עוסק, לבין השקט. הנה מירקרתי לעצמי משהו. מצפה רמון – קו הפרדה בין המולה לשקט. עם השנים והתרבות הנסיעות, וכן, גם קצת עיפות הנסיעות, הדרך למצפה רמון מתחילה עבורי כתענוג רק מהפניה ימינה בצומת חלוקים, כששדה בוקר ואחריה המכתש מתגלים. כבר מזמן חילקתי לעצמי את הכביש למקטעים, זה עוזר לי להכיל את הנסיעה. זה המקטע האחרון והמהנה ביותר, ביחוד עם אתם נוסעים בו לעת שקיעה.

בחלק הדרך הזה, מצומת חלוקים ועד לכיכר החדשה שבנו בכניסה למצפה רמון, אם תרצו כיכר שמפרידה בין חיים למוות שכן שמאלה ממנה שוכן בית הקברות וימינה ממנה רובע דרכי הבשמים (והנה עוד מרקור לעצמי..) הנשמה עוברת התמרה. הווית היום יום משתחררת אל תוך המדבר הגדול והמכיל, ושלווה המתמזגת עם הנוף פורצת פנימה. החיבור בין הנוף, לתחושת הנסיעה ולמוסיקה המתנגנת מעביר אותנו בין עולמות קיום.

הדרך הזו מציעה גם כמה נקודות עצירה, לשתיית קפה, לאכילה, לקניית יין וצמחים. הן נותנות תתי מקטעים נוספים לנוסעים תדיר. למבקרים מזדמנים, הן הזדמנות לעצור, להאט עוד יותר, להתחיל לחוש את האנשים, את מגדלי הענבים ומוכרי היין, את המוכרים בנקודות הקפה, את מזג האוויר, את השקט.

וכך נוסעים, עוברים את מתחם כלא רמון ושמחים שהוא לא רלבטי לנו, את בה"ד 1 והמטעים שלפניו, מגדל המים של מצפה רמון מסמן לנו שכבר הגענו ומגיעים לכיכר הכניסה לעיר. ההמשך ממנה תלוי במטרת נסיעתכם. אני פונה ימינה. אם הגעתי בצהריים אז אוכל משהו במסעדות הרובע, מיצר עוד שעה קלה של חווית טיול וחוץ וממשיך לביתי.

בנסיעה ממצפה רמון למרכז, קטע הכביש הזה, שמכיכר הכניסה ליישוב לצומת חלוקים הופך להיות קטע הפרידה. וההבטחה לעצמנו שהיא תהיה קצרה, כל אחד על פי חייו ואפשרויותיו.

אז כביש 40, מצומת חלוקים לכיכר הכניסה למצפה רמון ולכיוון השני, הוא הדלת המסתובבת של החוויה המצפאית וממנה נמשיך. כדאי לכם לקחת את הדברים האלו ולהשתמש בהם לטובת חקירת וגילוי החוויה שלכם.

נמשיך מהכיכר בפעם הבאה,

זיו