מי את מצפה רמון
מי את מצפה רמון?
חלום שחלמו ההוזים? הזיה שהזו החולמים? עומד אדם על שפת מכתש רמון והנה אינה העיירה. לא בתים ולא כביש, לא אנשים ולא עצים. רק המדבר השותק, השליו. רק יעל שחודר אל הלב.
מי את מצפה רמון?
מקרה שקרה במקרה? רעיון שהפך למעשה? פוסע אדם על שפת מכתש רמון והוגה: פה יקום ישוב. במקום הזה האחד. רחוק מכל שיכול להפריע. וכל מחשבה רעה שתנסה, תוכרע ותימס בדרך. כי קשה הדרך וארוכה. ויפה הדרך, ושובה.
מי את מצפה רמון?
סיפור שסיפרו עם שקיעה? פנים מוארים במדורה? יושב אדם על שפת מכתש רמון ורואה את הזמן זורם. קדימה ואחורה ועכשיו מתערבבים אל מול עיניו. פלטה שלמה של סגול. וחום וצהוב ושחור. השמש יוקדת. הירח מקרר. ורוח נושבת ואין מקום אחר.
מי את מצפה רמון?
דף בספר בקצה מדף? שורה משיר שנכתב בחטף? אומר אדם לעצמו, ברחפו מעל מעמקי מכתש רמון: כאן יצוייר ציור. פה יושר פזמון. אבן תזוע בחכמה. עדינות תתכתב עם עוצמה. כביש יבוא ויביא. אדם יתרגש. מהות תתגבש. עץ יגדל ילדים. בית יוליד עוד בתים. חומר ירקוד עם רוח. זה יקרה, זה נכון ובטוח.
מי את מצפה רמון?
אבן נשענת על אבן? אופק נסמך על קיצו? עוצם אדם את עיניו ונוחת אל תוך חלומו. והנה התקבצו היוצרים. והנה התכנסו העושים. ובאו בצו הבריאה. ותצא מידיהם יצירה. שיר חצוב במפסלת. מעשה בלי שם ותוחלת. רציני, חולמני, לא מובן. מן ערבוב של חומר וזמן. חידה בלי פתרון, כמו אדם.
מי את מצפה רמון?
זכרון שלא קרה? חיפוש ללא מטרה? רוחק אדם מהמדבר. חוזר אל מקומותיו. מי אל דשא חצרו, מי אל חוף הים, מי לעושר העיר, מי אל השכונה והשגרה. רוחק אדם מן המדבר. אך מידי פעם יעצום עיניו לשוב. וייפרץ בו סכר, ויקום זכרון, ויפסע באור דמיון, קרוב אל שפת תהום, ויקרא לו בשם: תימהון.
להורדת הטקסט מנוקד ומעוצב, לחצו כאן.
הוסף תגובה