בתרגול הרוחני, כאשר משהו עובר עלינו ואנחנו בעין הסערה, זו הזדמנות. הזדמנות להכיר את עצמנו והעולם, הזדמנות להכיל את החוויה, הזדמנות לבחור את הבחירה הנכונה ולשמוט בחירות לא מיטיבות מהעבר.
אנחנו בתקופה של שינוי. שינוי שמגיע אלינו מהסביבה. וירוס בלתי נראה ושמו קורונה ביחד עם מזג אוויר קיצוני והפכפך. גם מצפה רמון משתנה. מרכז מסחרי חדש ומשמח נפתח, תשתיות מתחדשות ונוספות ותושבים מתארגנים על עסקיהם, כלכלתם ואורחותיהם. יש המגיעים ויש העוזבים.
הקדישו את ביקורכם הבא ביישובנו לבחינת השינויים בחייכם. נצלו את האיטיות, את חום הקיץ החובק, את רוחות הערב שכולן שינוי וזרימה. תנו לשינוי זמן.
בודהה, האיש שראה אותנו ומאז עוזר לנו לראות את עצמנו, אמר שאי הבנת / קבלת השינוי בחיינו היא אחד ממקורות הסבל. משום מה נדמה לנו (=אשליה) שדברים אמורים להיות אותו הדבר בעוד שבפועל – הכל משתנה כל הזמן. הטבע, מחזוריות יומית, אנחנו מתבגרים ומעצבים את דמותנו, ילדים באים ואז עוזבים, זוגות מתחתנים ולפעמים מתגרשים, חלק מהשתילים ששתלנו בגינה פתאום מתייבשים ונעלמים וחלקם פתאום תופסים קצב של צמיחה. שינוי כולל בלאי וכולל התחדשות. בה בעת אפשר לראות בכל דבר את חותמי הזמן ואת ניצני ההתחדשות.
פחות סבל וחיים מסונכרנים וקלילים יותר
אם נבין שהכל משתנה, את כוחות היין והיאנג שמשמעותם שבכל אירוע טמונה האנרגיה של ההיפוך לו, נוכל לעשות שני דברים: הראשון הוא להפחית את סבל השינוי. אין טעם לסבול מדברים שאינם בשליטתנו. היפנים יודעים להנות כל כך מפריחת הדובדבן דווקא משום שהיא ארעית. בפריחת הדובדבן כבר טמון גרעין נשירת הפרחים. כך נולדים כמה ימי קסם אותם ניתן להקדיש ליופי הטבע האביבי כשהבנת הארעיות מעצימה את החוויה כמו גם העצבות שנמצאת שם ברקע. קוראים לזה וואבי סאבי. נבין שהשינוי הוא החיים. תארו לכם שהדובדבן היה פורח כל השנה…
הדבר השני הוא שנחיה את החיים בסנכרון טוב יותר עם עצמנו, משפחתנו, חברינו וסביבתנו. לא נילחם באנרגית השינוי. נבין שאנחנו השינוי. פעמים רבות אנחנו נוטים לראות תופעות כמשהו חיצוני לנו. למשל, אולי תאמרו לעצמכם – משהו השתנה במצפה רמון בזמן שלא היינו. זה לא רק במצפה רמון. זה בדרך שאתם חווים אותה. אותה נקודת תצפית למכתש, אותה חנות ברובע דרכי הבשמים פתאום יפתיעו אתכם, ירגשו אתכם באופן שונה כי משהו בכם השתחרר, התפתח, נולד.
נכון, יש במצפה רמון מרכז מסחרי חדש ומגוון רב יותר של פינוקי מזון ומולו יש מלון חדש, אבל באמצע נמצאת הבריכה האקולוגית המוכרת. ועכשיו, כשהקורונה לימדה אותנו להאט ולהעריך את האוויר הפתוח, נקדיש יותר זמן לשבת ליד הבריכה, להסתכל במים ובעוברים ושבים, להבחין בשינויי האור. אולי נאמר – הבריכה נראית יפה יותר. בפועל, זה אנחנו שנפתחנו וחדדנו חושים, התרככנו קצת ולמדנו להינות יותר ממה שיש. נהיינו יפים יותר. הבריכה היא המראה.
הסתכלו על בנות ובני זוגכם, על ילדיכם והוריכם והריצו תמונות אחורה. שאלו את עצמכם מה השתנה בהם בעשר, עשרים שנה אחרונות? מה השתנה בהם מאתמול בלילה להיום בבוקר? כמה מתוך השינוי הזה הוא בעצם אני ולא הם? הפחיתו שיפוטיות לשינוי. הפחיתו ושחררו ערגה לעבר משום שחלק מיופיו של העבר, כמו יופיה של פריחת הדובדבן, הם היותם בני חלוף. בדקו כמה פעם אתם עורגים לעבר נפלא אבל כשאתם בוחנים אותו לעומק אתם נזכרים שהוא לא באמת נתפס כל כך נפלא בזמנו. התייחסו אל השינוי כאל אנרגיה של התחדשות ושל אפשרות אין סופית.
ובשקיעה הבאה במצפה, הניחו את מצלמת הסמארטפון בצד ותנו לשינוי הקטן הזה לאפשר לכם להיות אור השקיעה המשתנה. ואז, כשתיעלמו מעבר לאופק, נראה מה תגלו.
החלטות של שינוי בדרך הביתה
כשתחזרו הביתה מ״ריטריט השינוי״, בנסיעה ברכב, עדיף בערב באור השקיעה, חשבו על האפשרות לקבל קצת יותר את השינוי וקצת פחות להילחם עליו או בו. חשבו על שינוי קטן שתוכלו ליצור או להכיל בחיים שלכם וצרו סקרנות לגבי ההשפעה שלו. משהו כמו: מעניין אם היום כשנגיע הביתה אעשה, אגיב או אומר כך, באופן שונה, לאן זה יתפתח. או אולי אשנה את כיוון הספה, המיטה, או התסרוקת. או אולי ביום ראשון במקום לרוץ ישר לעבודה אעשה יוגה או מדיטציה. שינויים לא חייבים להיות דרמטיים ופסקניים. הם יכולים להיות עדינים כמו שינוי האור בשקיעה. הם יכולים להיות ניסוי, התבוננות, למידה והתפתחות.
מוזמנים לשתף כאן בתגובות, חוויות ומחשבות על שינוי. תנו השראה לעצמכם ולאחרים. היו חלק מהשינוי. היו קהילה של שינוי.
הוסף תגובה