בשיר הזה המשפחה מתפרקת. גם כאן יש תרמיל, אבל הפעם אבא אורז אותו יחד עם מזוודה כדי להפרד מהבית. הילד בשיר נשאר לגור עם האם. הבית מתפרק. וארץ ישראל? היא אינה קיימת בשיר. כי מה הטעם בנופים אם אבא כבר לא בבית.

מבט מהיר על שני שירים אלה של יורם טהרלב מראים שמדובר בכותב מורכב שנע בין פזמונאות קלילה לכזו שנושאת רגש עמוק, בין הומור לעצב.

האיש המוכשר הזה, שתולדות ארץ ישראל חרוטים בקמטים שבמצחו הוא ההוכחה לכך שלא צריך להיות אדם גדול כדי להיות אדם גדול. יורם טהרלב הוא איש קטן וצנום, צנוע ושקט. כוחו הגדול הוא המילה הכתובה והמילה המדוברת. כך הופכת נוכחותו לכבדת משקל, משתרעת על פני שנים ומקומות רבים, בעלת כבוד והדר. רובנו נחשף למילות שיריו, ביניהם השירים: אהובתי יעל, ארצינו הקטנטונת, את חירותי, בשביל אל הבריכות, הבלדה על יואל משה סלומון, חשמל זורם בכפות ידיך, ישנן בנות, נח, על כפיו יביא ועוד.

ריגש אותי במיוחד לפגוש את השיר ילדים משכונת חיים מסדרת הטלויזיה הותיקה. הסדרה עוסקת בחוויות הילדים בשכונה שלווה אי שם בארץ ישראל. במבט לאחור אני מבין שהשכונה הזאת היא ארץ ישראל האוטופית, בה דרים יחדיו אנשים ממקומות שונים שמה שמאחד אותם זה שגרה פשוטה ואהבת אדם.