fbpx
זמן קורונה במצפה רמון

זמן קורונה במצפה רמון – קריאה להתבוננות עצמית

הקורונה הגיעה למצפה רמון ומביאה עימה מחשבות וחששות. כיצד עלינו לנהוג כלפי השכן והתייר? זיו סגל מביא מהשקפת עולמו. זמן קורנה - זמן להתבוננות פנימית ולפעולה ברוח המקום המיוחד בו אנו חיים.

הקורונה הגיעה גם למצפה רמון. היא תוקפת גוף ונפש. את הנפש אסור לנו לבודד. זה הזמן שלנו, כמרחב של השראה, ליישם את כל מיומנויות הטיפול ההוליסטי שלנו. זה הזמן שלנו לשים לב ולהימנע מדיבור והתנהגות פוגעניים ומבודדים

בדרך כלל אני כותב כאן ממצפה רמון החוצה. טורח להבהיר, לגרות, לפתות, להפיץ השראה, להזמין ולזמן את חווית ״מרחב ההשראה״ שמצפה רמון לקחה על עצמה להיות.

היום אני כותב החוצה ופנימה.

הנושא הוא התנהגות בימי פחד. ימי הקורונה מזמנים לנו הרבה פחדים: בריאותיים, כלכליים, חברתיים וביחס לאורחות החיים שלנו. בתור יישוב קטן ומבודד, ניתן לראות במצפה רמון מיקרוקוסמוס של הפחדים האלו ונראה שבימים אלו רבים מהם מתנקזים אל סניף שופרסל המקומי ואל השאלה מי הם חולי הקורונה ביישוב והאם נתקלנו בהם.

הפחד מוציא, גם ב״מצפה רמון – מרחב של השראה״, שדים לא נעימים. הרגשה דומה חשתי עוד בטיול האחרון שלי לבהוטן אותו הספקתי לחוות ממש לפני ההשבתה הסופית של מערך התעופה העולמי. אנחנו הישראלים פחדנו מכל איטלקי שפגשנו, הבהוטנים התחילו לפחד מכל תייר (אם כי שמרו על התנהגות מאירת פנים), האיטלקים פחדו מאיתנו, תייר ניו יורק אקראי בתור הצ׳ק אין לטיסה נראה איום קיומי. ניסיתי כל הזמן להזכיר לעצמי שאם נוריד את התיוג המדינתי, כולנו אותם בני אדם. המודעות (מיינדפולנס יישומי) לרגש הפיסי של הפחד והתיוג המידי שעלה בי שהפך כל זר לאיום אפשרו לי לתת להם לעבור, לחזור לראות את האדם שמולי ולהתנהג כבן אדם.

בדרך כלל אני שמח לפגוש תיירים ותיירות מהעולם ורואה בהם אוצר יקר לחווית הטיול שלי. בדרך כלל אנחנו המצפאים אוהבים לארח תיירים מהארץ והעולם ורואים בהם את חווית וגם את פרנסת הקיום שלנו. אנחנו אוהבים את שכיננו ובעלי העסקים ואת נותני השירותים. לכן, כדאי לנו רגע לעצור ולשים לב איזה רגשות עולים בנו ואיזה התנהגות נובעת מהם כשאנחנו חושדים או יודעים על מישהו שהוא ״נשא קורונה״.

מותר וצריך להיזהר מהידבקות. מותר וצריך להגן על משפחתנו. ובמקביל, חובה (!) להיזהר ולהגן על עצמנו מביטויי התנהגות ודיבור שליליים. הללו ישפיעו עלינו ועל הסביבה, יעכירו אות התודעה הקולקטיבית ויישארו שם הרבה אחרי שהקורונה תיעלם. כדאי לשים לב לתגובות האוטומטיות, בדיבור או במעשה, ולתת לעצמנו מרווח נשימה והתבוננות לפני שאנחנו מגיבים.

למשל, אנחנו ממהרים לדרוש לחשוף את שמותיהם ולפגוע בפרטיותם של חולי קורונה. ואנחנו, בהכללה כמובן, עושים זאת לפעמים בביטויים מאוד תובעניים וחד צדדיים. הפחד מוציא את הלביאה המגוננת שבנו ומשכיח מאיתנו כמה דברים שאם ניתן עליהם את הדעת ונפעל נכון נוכל לצאת מחוזקים מהמשבר הנוכחי:

חפות

אין אשמה בלהיות חולה קורונה. חולי הקורונה הם הנפגעים המידיים של המגיפה וזקוקים לכל עזרה ומידה של אנושיות מצידנו.

אחדות

כולנו חולי קורונה. גם מכיוון שלא באמת יודעים כרגע מי חולה ומי לא, גם מכיוון שתיאוריית הדבקות העדר היא פתח המילוט שלנו וגם כי אנחנו מערך חיים אחד. אם שכחתם אזכיר לכם כי אתם עכשיו בבית, לפי הסיפור, כי סיני אחד אכל עטלף. עד שכולנו נבריא מהקורונה, העולם לא יבריא ממנה. לכן, השאלה אם חלינו או לא היא כמו השאלה אם מגרד לנו ביד ימין או שמאל. אם אנחנו לא חלינו, אז היד השניה, השכן שלנו, שהוא אנחנו, חלה. ברגע שנבין שכולנו חולי קורונה, ולא משנה אם רשומים בישוב 19 או 62 חולים, נוכל להתנהג בשוויוניות נפש (לא טעיתי, עשיתי עיבוד למושג) אל המאובחנים שביננו. כי זה ההבדל בסופו של דבר, מאובחן או לא מאובחן. כולנו חולים.

אחריות

כולנו אחראים לריפוי. מצפה רמון היא יישוב של מרפאים, נפש וגוף. להיות מרפאים בימי אביב שמשיים, כשכולנו מרגישים טוב והאורחים מגיעים לפסטיבל או חופשה זה קל. להיות מרפאים בימי סגר ומחלה זו שליחות. לא נוכל להיות מרחב של השראה אם במבחן קשה של החיים אנחנו הופכים להיות מרחב של פחד, של תגובות ללא שליטה ושל הפרדה ביננו לבין האחר. נאה דורש נאה מקיים הוא בעיני המבחן לכל איש מקצוע. לכן, כחבר בקהילת המטפלים המצפאית אני בוחר להרים דגל לבן, שקוף וטהור על מנת שנטפל בכאבי הפחד, הניכור והדיבור הלא נכון שנגרם מהם.

יזמות

יש מדינות וקהילות בעולם, מעטות אמנם, שבוחרות להתנהל בדרכים מאוזנות עם משבר הקורונה. דרכים שבוחנות גם את היום שאחרי, מבחינה כלכלית וחברתית. כמו טיפול הוליסטי במחלה. אנחנו יכולים לפעמים לטפל במחלה ולהרוג את החולה. מצפה רמון, כיישוב הוליסטי – קהילתי – מרפא , צריך להתייחס אל עצמו כך ולהשתמש במנגנוני ריפוי הוליסטיים כאלטרנטיבה למדיניות הבידוד והסגר. למשל, הייתי שוקל להקים פה ״מלונית מצפאית״ שתדע לתת למחלימים אפשרויות ריפוי ותעסוקה ולא רק מיטה ואוכל. הייתי פותח את הצימרים למבודדים תוך ניסוח קוד אתי והקפדה על כללי הבידוד. הייתי מזמין מבודדים להתבודד אצלנו. בואו נעצב רטריט מבודדים ונציע אלטרנטיבה לנטפליקס ומשחקי מחשב. בוא נציע אלטרנטיבות גם למבודדי הארץ והעולם.

זהו קול קורא לזכור שכולנו בני אדם, כולנו באותו ייקום (והקורונה מזכירה לנו את מה ששכחנו בעניין) ושחשוב שבעתיים שנשמור על כבוד האדם וחירותו גם ובייחוד בימי משבר. זכרו שקל מהר להרוס את מה שבנינו כאן ומצד שני, התנהגות נכונה ודיבור נכון בימי משבר מאפשרים לנו התפתחות רוחנית ואנושית מועצמת. 

זהו קול קורא לכל מטפלי מצפה רמון לתשומת לב יתרה לעצמנו בראש ובראשונה, בבחינת נאה דורש נאה מקיים, ולהמשך עשיה ואחריות קהילתית גם בימים האלו. כל אחד, בתחומי עשייתו יכול לחשוב איך ניתן להשפיע על המעגל היישובי והארצי, כפי שאנחנו חושבים כאן בשגרה. 

באימון הבודהיסטי, בייחוד במסורת הלו – ג׳ונג הטיבטית, הקשיים הם המדרגות הרוחניות שלנו. אם לא נטפס, או לפחות נתאמץ מאמץ נכון לטפס, דווקא בימים אלו, האמת בעשייתנו תרחק מאתנו.

לתאום סדנאות עם זיו הכנסו לעמוד שלו באתר.

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב email
מייל
שיתוף ב print
הדפס

עוד דברים שעשויים לעניין אותך

אלעד רומם - דונטלס - מצפה רמון
בלוגרים מצפאים
ערן שפי

הפתעת השנה במצפה רמון

בחנוכה קרה נס במצפה רמון – להקת דונאטלס עלתה לבמה והפעימה לבבות בשתי זירות: במועדון הג׳אז ובהצגת חנוכה של בית הספר הדמוקרטי רותם.
האם זוהי תחילתה של דרך מפוארת? ערן שפי מבטיח לעקוב.

קרא עוד »
יעל במצפה רמון
לחיות במדבר
מערכת החוויה המצפאית

היעל הנובי במצפה רמון

הָרִ֣ים הַ֭גְּבֹהִים לַיְּעֵלִ֑ים סְ֝לָעִ֗ים מַחְסֶ֥ה לַֽשְׁפַנִּֽים: (תהלים פרק קד) מצפה רמון גאה לארח את היעל הנובי, המהווה חלק מאוכלוסיית הנגב בו אנו חיים את חיינו.

קרא עוד »
צימר לקבוצה במצפה רמון - לופט האנגר האוס
המלצות לתייר
מערכת החוויה המצפאית

צימרים במצפה רמון – מדריך הלינה השלם בהר הנגב

החלטתם לטייל במכתש רמון, להצטרף לאחת הסדנאות המרתקות או לקפוץ לפסטיבל מוסיקה במדבר. כל אלה מביאים אתכם לחיפוש אחר צימרים במצפה רמון – הגיוני. אבל איפה מתחילים? במה לבחור? תנו לנו לעזור.

קרא עוד »
  • דריה
    1 באפריל 2020 ב 10:25

    יפה כתבת זיו ואני רוצה להוסיף שבימים אלו נדרשת גם המון צניעות גם ברוח וגם בחומר ומכיון שאני עוסקת בריפוי בניפוי, טוב יהיה אם נעשה בדק בית. נאוורר את מעוננו מעומסים מיותרים ויש כאלה הרבה. לשחרר את המיותר ולזקק את העיקר. להבין ששחרור החומר המיותר מפנה מקום לנפש ולרוח. לעסוק בספורט כלשהו בzoom או בטבע, לגלות את היצירתיות הקיימת בנו. בכל אחד ללא יוצא מן הכלל, מתכון מעולה לעיסוקים חיוביים שיבואו במקום החרדות. חרדה היא תמיד דבר ערטילאי ( בניגוד לפחד קונקרטי) ואינה קשורה למציאות. ההיאחזות באוכל כמפלט שייכת לדורות עברו. ינקנו אותה מההיסטוריה ואין לה קשר למצבנו הכלכלי האמיתי. אז יאללה לרקוד, לשיר , לזוז ובעיקר לנשום.

    • זיו סגל
      1 באפריל 2020 ב 10:30

      תודה דריה על הקריאה וההתייחסות. מקווה שכולנו נלמד וניישם שעורים…

הוסף תגובה
שינוי גודל גופנים
ניגודיות