זמן קורונה במצפה רמון

זמן קורונה במצפה רמון – קריאה להתבוננות עצמית

הקורונה הגיעה למצפה רמון ומביאה עימה מחשבות וחששות. כיצד עלינו לנהוג כלפי השכן והתייר? זיו סגל מביא מהשקפת עולמו. זמן קורנה - זמן להתבוננות פנימית ולפעולה ברוח המקום המיוחד בו אנו חיים.

הקורונה הגיעה גם למצפה רמון. היא תוקפת גוף ונפש. את הנפש אסור לנו לבודד. זה הזמן שלנו, כמרחב של השראה, ליישם את כל מיומנויות הטיפול ההוליסטי שלנו. זה הזמן שלנו לשים לב ולהימנע מדיבור והתנהגות פוגעניים ומבודדים

בדרך כלל אני כותב כאן ממצפה רמון החוצה. טורח להבהיר, לגרות, לפתות, להפיץ השראה, להזמין ולזמן את חווית ״מרחב ההשראה״ שמצפה רמון לקחה על עצמה להיות.

היום אני כותב החוצה ופנימה.

הנושא הוא התנהגות בימי פחד. ימי הקורונה מזמנים לנו הרבה פחדים: בריאותיים, כלכליים, חברתיים וביחס לאורחות החיים שלנו. בתור יישוב קטן ומבודד, ניתן לראות במצפה רמון מיקרוקוסמוס של הפחדים האלו ונראה שבימים אלו רבים מהם מתנקזים אל סניף שופרסל המקומי ואל השאלה מי הם חולי הקורונה ביישוב והאם נתקלנו בהם.

הפחד מוציא, גם ב״מצפה רמון – מרחב של השראה״, שדים לא נעימים. הרגשה דומה חשתי עוד בטיול האחרון שלי לבהוטן אותו הספקתי לחוות ממש לפני ההשבתה הסופית של מערך התעופה העולמי. אנחנו הישראלים פחדנו מכל איטלקי שפגשנו, הבהוטנים התחילו לפחד מכל תייר (אם כי שמרו על התנהגות מאירת פנים), האיטלקים פחדו מאיתנו, תייר ניו יורק אקראי בתור הצ׳ק אין לטיסה נראה איום קיומי. ניסיתי כל הזמן להזכיר לעצמי שאם נוריד את התיוג המדינתי, כולנו אותם בני אדם. המודעות (מיינדפולנס יישומי) לרגש הפיסי של הפחד והתיוג המידי שעלה בי שהפך כל זר לאיום אפשרו לי לתת להם לעבור, לחזור לראות את האדם שמולי ולהתנהג כבן אדם.

בדרך כלל אני שמח לפגוש תיירים ותיירות מהעולם ורואה בהם אוצר יקר לחווית הטיול שלי. בדרך כלל אנחנו המצפאים אוהבים לארח תיירים מהארץ והעולם ורואים בהם את חווית וגם את פרנסת הקיום שלנו. אנחנו אוהבים את שכיננו ובעלי העסקים ואת נותני השירותים. לכן, כדאי לנו רגע לעצור ולשים לב איזה רגשות עולים בנו ואיזה התנהגות נובעת מהם כשאנחנו חושדים או יודעים על מישהו שהוא ״נשא קורונה״.

מותר וצריך להיזהר מהידבקות. מותר וצריך להגן על משפחתנו. ובמקביל, חובה (!) להיזהר ולהגן על עצמנו מביטויי התנהגות ודיבור שליליים. הללו ישפיעו עלינו ועל הסביבה, יעכירו אות התודעה הקולקטיבית ויישארו שם הרבה אחרי שהקורונה תיעלם. כדאי לשים לב לתגובות האוטומטיות, בדיבור או במעשה, ולתת לעצמנו מרווח נשימה והתבוננות לפני שאנחנו מגיבים.

למשל, אנחנו ממהרים לדרוש לחשוף את שמותיהם ולפגוע בפרטיותם של חולי קורונה. ואנחנו, בהכללה כמובן, עושים זאת לפעמים בביטויים מאוד תובעניים וחד צדדיים. הפחד מוציא את הלביאה המגוננת שבנו ומשכיח מאיתנו כמה דברים שאם ניתן עליהם את הדעת ונפעל נכון נוכל לצאת מחוזקים מהמשבר הנוכחי:

חפות

אין אשמה בלהיות חולה קורונה. חולי הקורונה הם הנפגעים המידיים של המגיפה וזקוקים לכל עזרה ומידה של אנושיות מצידנו.

אחדות

כולנו חולי קורונה. גם מכיוון שלא באמת יודעים כרגע מי חולה ומי לא, גם מכיוון שתיאוריית הדבקות העדר היא פתח המילוט שלנו וגם כי אנחנו מערך חיים אחד. אם שכחתם אזכיר לכם כי אתם עכשיו בבית, לפי הסיפור, כי סיני אחד אכל עטלף. עד שכולנו נבריא מהקורונה, העולם לא יבריא ממנה. לכן, השאלה אם חלינו או לא היא כמו השאלה אם מגרד לנו ביד ימין או שמאל. אם אנחנו לא חלינו, אז היד השניה, השכן שלנו, שהוא אנחנו, חלה. ברגע שנבין שכולנו חולי קורונה, ולא משנה אם רשומים בישוב 19 או 62 חולים, נוכל להתנהג בשוויוניות נפש (לא טעיתי, עשיתי עיבוד למושג) אל המאובחנים שביננו. כי זה ההבדל בסופו של דבר, מאובחן או לא מאובחן. כולנו חולים.

אחריות

כולנו אחראים לריפוי. מצפה רמון היא יישוב של מרפאים, נפש וגוף. להיות מרפאים בימי אביב שמשיים, כשכולנו מרגישים טוב והאורחים מגיעים לפסטיבל או חופשה זה קל. להיות מרפאים בימי סגר ומחלה זו שליחות. לא נוכל להיות מרחב של השראה אם במבחן קשה של החיים אנחנו הופכים להיות מרחב של פחד, של תגובות ללא שליטה ושל הפרדה ביננו לבין האחר. נאה דורש נאה מקיים הוא בעיני המבחן לכל איש מקצוע. לכן, כחבר בקהילת המטפלים המצפאית אני בוחר להרים דגל לבן, שקוף וטהור על מנת שנטפל בכאבי הפחד, הניכור והדיבור הלא נכון שנגרם מהם.

יזמות

יש מדינות וקהילות בעולם, מעטות אמנם, שבוחרות להתנהל בדרכים מאוזנות עם משבר הקורונה. דרכים שבוחנות גם את היום שאחרי, מבחינה כלכלית וחברתית. כמו טיפול הוליסטי במחלה. אנחנו יכולים לפעמים לטפל במחלה ולהרוג את החולה. מצפה רמון, כיישוב הוליסטי – קהילתי – מרפא , צריך להתייחס אל עצמו כך ולהשתמש במנגנוני ריפוי הוליסטיים כאלטרנטיבה למדיניות הבידוד והסגר. למשל, הייתי שוקל להקים פה ״מלונית מצפאית״ שתדע לתת למחלימים אפשרויות ריפוי ותעסוקה ולא רק מיטה ואוכל. הייתי פותח את הצימרים למבודדים תוך ניסוח קוד אתי והקפדה על כללי הבידוד. הייתי מזמין מבודדים להתבודד אצלנו. בואו נעצב רטריט מבודדים ונציע אלטרנטיבה לנטפליקס ומשחקי מחשב. בוא נציע אלטרנטיבות גם למבודדי הארץ והעולם.

זהו קול קורא לזכור שכולנו בני אדם, כולנו באותו ייקום (והקורונה מזכירה לנו את מה ששכחנו בעניין) ושחשוב שבעתיים שנשמור על כבוד האדם וחירותו גם ובייחוד בימי משבר. זכרו שקל מהר להרוס את מה שבנינו כאן ומצד שני, התנהגות נכונה ודיבור נכון בימי משבר מאפשרים לנו התפתחות רוחנית ואנושית מועצמת. 

זהו קול קורא לכל מטפלי מצפה רמון לתשומת לב יתרה לעצמנו בראש ובראשונה, בבחינת נאה דורש נאה מקיים, ולהמשך עשיה ואחריות קהילתית גם בימים האלו. כל אחד, בתחומי עשייתו יכול לחשוב איך ניתן להשפיע על המעגל היישובי והארצי, כפי שאנחנו חושבים כאן בשגרה. 

באימון הבודהיסטי, בייחוד במסורת הלו – ג׳ונג הטיבטית, הקשיים הם המדרגות הרוחניות שלנו. אם לא נטפס, או לפחות נתאמץ מאמץ נכון לטפס, דווקא בימים אלו, האמת בעשייתנו תרחק מאתנו.

לתאום סדנאות עם זיו הכנסו לעמוד שלו באתר.

שתפו חברים:

וואטסאפ
פייסבוק
פינטרסט
טוויטר
מייל
הדפס

עוד דברים שעשויים לעניין אותך

הכביש במכתש רמון - מהו סוד החוויה המצפאית
בלוגרים מצפאים
זיו סגל

סוד החוויה המצפאית

לכל אחת ואחד מאיתנו יש את הרגע הזה, בדרך למצפה רמון, בו אנחנו מרגישים שמשהו בתוכנו נרגע, משתנה, נפתח.
לכל אחד ואחת מאיתנו, יש את הרגע הזה, ביציאה ממצפה רמון, שמיצר געגוע, תשוקה להישאר, רצון לחזור.
ואז אנחנו, כל אחד על פי מגוריו, דרכו, עיסוקיו ועתותיו, באים והולכים, נשארים ועוזבים.
מהו סוד החוויה המצפאית? מה קורה ומתקיים במצפה רמון שגורם לנו להרגיש משהו שלא הרגשנו בשום מקום אחר? רבים מאיתנו עמוסי טיולים וחוויות עולמיות וממשיכים להעמיס אותן. רבים מאיתנו מטיילי שטח ועומק, רוח ושבילים, ובכל זאת גרים ו/או חוזרים לבקר במצפה רמון | מאת זיו סגל

קראו עוד »
הדס מאיר בפתח המאפיה לשה במצפה רמון
המלצות לתייר
מערכת החוויה המצפאית

רובע דרכי הבשמים במצפה רמון – מדריך למבקר

רובע דרכי הבשמים במצפה רמון תופס תאוצה והופך בבטחה למרכז תרבות. תוכלו לפגוש ברובע גלריות, פאבים, הופעות, חנות יד שניה, מאפיית בוטיק ועוד הפתעות. הוסיפו לכך את האנשים הנחמדים שבמקום ואת עבודות האמנות המעניינות שעל קירות בתי העסק והרי לכם נקודת עניין שאסור לפספס.

קראו עוד »
סובב רמון - מסלול טיולים במכתש רמון
טיולים וסיורים
מערכת החוויה המצפאית

סובב מכתש רמון – המדריך הרשמי השלם

את מכתש רמון כולם מכירים, אבל לא כולם יודעים שבשנים האחרונות סומן מסלול סובב מכתש רמון, המאפשר טיול בן שמונה ימים בנופים עוצרי נשימה מסביב למכתש, כאשר מצפה רמון היא נקודת המוצא והסיום. פגשנו את רותי גובזנסקי לשיחה על מסלול סובב מכתש רמון.

קראו עוד »
הנסיך הקטן - הספר שהשפיע על אהבתי למדבר
בלוגרים מצפאים
ערן שפי

5 סיבות לעזוב את מצפה רמון ועוד 7 סיבות להשאר בה לעולם

מצפה רמון היא אחד היישובים המבודדים ביותר בארץ. ערן שפי בדק מדוע הוא גר במקום שבו תיקון פנצ׳ר מצריך נסיעה של שעה ורבע לכל כיוון, וגילה שהוא יוצא למסע בתחנות חייו, שם פגש את הנסיך הקטן ואפילו את סופרמן.

קראו עוד »

  • דריה
    1 באפריל 2020 ב 10:25

    יפה כתבת זיו ואני רוצה להוסיף שבימים אלו נדרשת גם המון צניעות גם ברוח וגם בחומר ומכיון שאני עוסקת בריפוי בניפוי, טוב יהיה אם נעשה בדק בית. נאוורר את מעוננו מעומסים מיותרים ויש כאלה הרבה. לשחרר את המיותר ולזקק את העיקר. להבין ששחרור החומר המיותר מפנה מקום לנפש ולרוח. לעסוק בספורט כלשהו בzoom או בטבע, לגלות את היצירתיות הקיימת בנו. בכל אחד ללא יוצא מן הכלל, מתכון מעולה לעיסוקים חיוביים שיבואו במקום החרדות. חרדה היא תמיד דבר ערטילאי ( בניגוד לפחד קונקרטי) ואינה קשורה למציאות. ההיאחזות באוכל כמפלט שייכת לדורות עברו. ינקנו אותה מההיסטוריה ואין לה קשר למצבנו הכלכלי האמיתי. אז יאללה לרקוד, לשיר , לזוז ובעיקר לנשום.

    • זיו סגל
      1 באפריל 2020 ב 10:30

      תודה דריה על הקריאה וההתייחסות. מקווה שכולנו נלמד וניישם שעורים…

הוסף תגובה
דילוג לתוכן