"בבוקר- בבדידות…כדי שהטבע יוכל לדבר אל הדמיון, כפי שאינו עושה בעת שאתם בחברה." פיתגורס
מצפה רמון הוא ישוב מבודד מבחינה גאוגרפית. יש מי שמוצאים שמחה בעובדה הזו ויש שמפחדים ממנה. כך גם התגובות של חברים וחברות חדשים שאני מכיר ומזמין אותם לביקור. חלקם שמחים על ההזדמנות. חלקם שואלים מה יש לי לחפש במצפה רמון, מה אפשר כבר לעשות פה ואיך אני מעביר את הזמן עוד נדבר פה על הזמן.
נתחיל בעובדה. רוב בני האדם מפחדים להיות לבד ועושים ככל שביכולתם להימנע מכך. כנווד דיגיטאלי וכמנחה סדנאות מיינדפולנס ומסעות אני פוגש את שאלת הבדידות באופן תכוף. מגוון תעשיות מרוויחות טריליונים מהקושי שלנו להיות לבד: תרופות, קניות, הימורים, רשתות חברתיות, משלוחי מזון וקנאביס ומה לא. אתם יכולים לעצור רגע את הקריאה ולשאול את עצמכם כמה מאמצים וכסף אתם מוציאים בשביל לא להיות לבד. תהיו כנים.
מה כל כך מבהיל אותנו בלהיות לבד? לשבת חצי שעה במדיטציה? לבלות סוף שבוע ביישוב שמידת ״אפשרויות הבילוי״ בו מצומצמת ואינטימית? לשבת בבית ולהסתכל על הגינה והמדבר ללא אפשרויות של קניות, קולנוע, הופעות, בארים ומסעדות לברוח אליהם?
כנראה שמה שמבהיל הוא הפגישה עם עצמנו. כך אנחנו יכולים להעביר את מרבית חיינו בבריחה והתחמקות מעצמנו. בכל פעם שנפתח פתח להיכנס פנימה אנחנו ממהרים למלא אותו בצריכת תוכן, מזון, משקאות ועשייה.
זו בדיוק ההזדמנות והחוויה של מצפה רמון. המרחב, השקט, צחיחות המדבר, שריקת הרוח בערב, החום בקיץ והקור המקפיא בחורף, מיעוט בתי העסק ואפשרויות הבילוי הרועש נותנים לנו הזדמנות למסע הכי חשוב ומשתלם שאנחנו יכולים לעשות – המסע אל עצמנו. המסע מבדידות ללבדות.
ההסבה מבדידות ללבדות
בדידות היא רגש של עצבות וחמלה עצמית על היותנו עם עצמנו או אם תרצו על העדרו של האחר. מזג אוויר חורפי, ריחוק גיאוגרפי, חדר מלון מרופט ושקט יכולים להעצים את התחושות האלו. לבדות היא בדידות בלי עצבות. בשביל להשתחרר מהעצבות צריך להרחיב את ההבנה ואת יכולת ההכלה שלנו לרגש הבדידות.
המונח ״וואבי סאבי״ מאיר את התהליך. הוא מתייחס ליופיים של דברים לא מושלמים, כאלו ששיני הזמן נתנו בהם את אותתם וגם לאומללות של חיים בודדים בטבע. מיוחס לתקופת הסתיו. היפנים הסבו את משמעותו לכיוון של בדידות מרצון ועוני מבחירה (היום קוראים לזה מינימליזם) כאפשרות למציאת עושר רוחני. לבדות היא נוכחותו של העצמי. היא חיובית בתכלית. אתם כה מלאים בנוכחות, שהנכם יכולים למלא את היקום כולו בנוכחותכם, ואין צורך באיש. מצפה רמון, יישוב בודד ולא עשיר (בכסף) מאפשר, לנו התושבים ולכם המבקרים, להנות מסגולותיה של הלבדות.
מה הן סגולות הלבדות?
זמן – אנחנו כבני אדם חשים שאין לנו מספיק זמן. מצד שני אנחנו מבזבזים זמן לריק על רשתות חברתיות, תוכניות טלוויזיה מטופשות, צרכנות מוגזמת והתעסקות בדברים שאפשר לוותר עליהם. חלק מהדברים הללו נגישים כמובן גם במצפה רמון, שכן גם אנחנו מחוברים לסיבים אופטיים, אבל, המדבר, מזג האוויר, השקט, היעדר הצפיפות ומיעוט הגירויים החיצוניים נותנים לנו יותר מרחב וזמן. כשאתם מגיעים למצפה רמון, התייחסו אל המרחב ואל הזמן כאל אוצר ולא כאל איום וכך תוכלו להתחיל להנות מהאוצר הזה. זו תחילתה של ההבנה. איך אמר פיתגורס?: "בבוקר- בבדידות…כדי שהטבע יוכל לדבר אל הדמיון, כפי שאינו עושה בעת שאתם בחברה."
הערכת יופיים של הדברים הקטנים והנשכחים: חשבו על השפע שיש בקניון ממוצע או באתר של נטפליקס. עכשיו קחו לדוגמא את ה״סינמכתש״ שלנו. סרט פעם בשבועיים, במוצ״ש. כל תשומת הלב מופנית לסרט הזה כבר כאשר שירי, המנהלת, מגלה לנו מה יהיה הסרט, ואז בשבת ובצעידה למתנ״ס ובזמן הסרט עצמו. אי אפשר לזפזפ ואין חלופה. חווית הסרט היא עצומה ועמוקה יותר.
יצירתיות ותובנות: אתם יודעים שרוב הרעיונות הטובים שלנו מגיעים כשאנחנו לבד ובשקט. לא סתם המקלחת היא ברז הרעיונות שלנו. זה אולי הזמן היחיד ביום שאנחנו מאפשרים לעצמנו לבדות. בספר Lead Yourself First מסופר על מנהיגים שהתבודדו ברגעי השראה. מדיטציה, תפילה, כתיבה. התוצרים הם יצירתיות, הפחתת דיכאון, שיפור למידה ומודעות עצמית.
" אני בא לבד,
אני מת לבד;
ובינתיים,
אני סתם לבד יום ולילה.
מה שאני מכנה לבד
פירושו לשכוח הכל על לבד ולא לבד
וגם לשכוח את זה ששוכח:
זה באמת היות לבד."סנגאי
שכחה ואחדות: החיים המודרניים מלמדים אותנו נפרדות. הפרדה ביננו לאחרים, בין רכושנו לעולם, בין מי שאנחנו ובין מי שאנחנו לא וביננו לבין עצמנו. חשבו כמה העמדות פנים יש בחיינו. חשבו כמה תשובות מובנות אנחנו נותנים לשאלות שאנחנו לא באמת יודעים את התשובה אליהן. ברגע שאתם אומרים: הגוף שלי, המחשבות שלי הבית שלי אתם יוצרים הפרדה בין מה שהוא אחד. אנחנו הגוף שלנו. אנחנו המחשבות שלנו. אנחנו הבית שלנו (שהרי מישהו אחר שנכנס אליו לא מרגיש ״בית שלי״). התמסרות לנוף ולאווירה המצפאית יכולים לעזור לכם לשכוח הכל על לבד. אין המולת אנשים ברחוב שתזכיר לכם. אז תיפתח דלת אל מה שמעבר לרגש הלבד, מעבר לתחושת הבדידות. לאחדות. ביננו לבין עצמנו וביננו לבין הטבע והסביבה.
בואו לריטריט
ריטריט הוא מונח שמבטא פסק זמן מהחיים השוטפים להתבוננות וחיבור לעצמנו ולטבע. ריטריט הוא הזדמנות שאורח החיים המודרני גורם לנו לראות בה איום. סוד המעבר מאיום להזדמנות וגילוי הוא נוכחות. עם מה שיש, עם מה שעולה, עם עצמנו, עם מזג האוויר. נוכחות בלי לברוח. בכך, לבדותו של היישוב מצפה רמון היא סגולתו. תבואו ותגיעו הביתה. זה שבפנים. זה שתמיד שם. זה שאין בו בדידות. זה שבו אתם עולם ומלואו.
נתראה.
הוסף תגובה