הסיפור הראשון מחזיר אותנו כ- 60 שנים אחורה לאדם בשם יסואו מיזואי (MIZUI Yasuo). תשאלו מה עושה יפני בישראל לפני 60 שנה? ולא סתם בישראל אלא במקום נידח ושומם כמו מצפה רמון בימי הקמתה? ארץ השמש העולה קוסמת לנו במוזרותה גם היום כשהעולם 'התכווץ, למרות שאנו יכולים להגיע אליה (בימים רגילים) בטיסות נוחות והפער של חוסר הידע נסגר בידע הוירטואלי הנגיש לכולנו. כל שכן לפני שישים שנה גם מצפה רמון וגם יפן נתפסו באופן אחר.ֿ לישראלי ממרכז הארץ מצפה רמון נראתה כמו פלנטה מנותקת, באמצע שום מקום אליה כמעט ואין כבישים. מצפאים ואנשי תרבות המערב שהתבוננו באדם יפני ראו יצור משונה, מרוחק וסוג של 'חייזר' שונה ובלתי צפוי.
יסואו מיזואי היה אמן שהגיע עם קבוצת חברים אמנים מרחבי העולם לסימפוזיון של אמנות פיסול באבן שאורגן ע"י האמן קוסו אלול. מספר שנים קודם לכן השתתפו השניים בסימפוזיון אמנות באוסטריה ונרקמה ביניהם ידידות. מיזואי נולד בעיר קובה (Kobe) שביפן אך את רוב חייו הבוגרים כאמן העביר בצרפת. כשהגיע לסימפוזיון במצפה רמון הגדיר את עצמו כאמן פיסולי צרפתי / יפני. באביב 1962 התפלאו תושבי מצפה רמון כשקבוצת אמנים התגוררה בקרבם במשך עשרה שבועות. האמנים חיו בתנאים חלוציים בצריפים ששימשו את המתיישבים הראשונים במצפה רמון. היה זה מחזה יוצא דופן לילדי מצפה רמון שלא זכו לאורחים רבים בעיירה הנידחת. כל אמן בחר אבן מקומית מהמחצבה הקרובה, התמקם אל מול המכתש באיזור המצוק הצפוני והחל לפסל בה מול הנופים הדרמטיים של המכתש.
יסואו מיזואי היפני בחר אבן גיר מקומית קשה – דולומיט, בה חצב את היצירה שלו. הוא הרגיש בכל נימי נפשו את עוצמת המדבר וכך כתב ברשמיו:
"זו היתה שטיפת מוח אמיתית לחיות חודשיים במדבר הנגב הזה, הייתה לי הרגשה שמול העוצמה של הטבע, כל מה שיכולתי לעשות זה טיפת מים בים. הבנתי לראשונה את הענווה הזו מול המדבר עם הפסל שלי. כשקדחתי את החור בחלקו העליון, הפסל שלי הסתיים, הרגשתי כאילו השמש זורחת עלי"
על החשיבות הסימבולית של השמש בתרבות היפנית:
מימים קדומים העריצו תושבי יפן את השמש. מסמלת את האלוהות הראשית היא אלת השמש – אמטראסו בפולחן השינטו הקדום.
שמה של המדינה: 'יפן' מקורו מהמילה NIPON צמד הסימניות הסיניות 日本
ופירושו: 'ארץ מקור השמש' או 'ארץ השמש העולה'
日 = NI = שמש
本 = PON or HON = 'מקור' או 'המקום ממנו מגיע'
לימים עוות השם ל- NIHON , המערבים כינו אותה JIPON ולאחר מכן הדרך ל- JAPAN ולשם הישראלי – 'יפן' לא היתה רחוקה.
על דגלה של המדינה מתנוססת השמש.
כיפני הכניס מיזואי מוטיבים וערכים תרבותיים מארץ הולדתו שהיו מאוד ייחודיים ופורצי דרך בעולם האומנות המערבי: הערך התרבותי הראשון ואולי אחד החשובים שבהם הוא ההערצה לטבע שמקורה בפולחן הדת היפנית הקדומה. בישראל אנו נולדים כיהודים, היפנים נולדים כשינטואיסטים לדת השינטו שהיא אחד מפולחני הדתות הקדומות בעולם, דת זו נחשבת ייחודית ליפנים בלבד. פולחן השינטו או בתרגום מילולי: 'דרך האלים הקדומה', מעריץ ומקדש את הטבע ויחד עם זאת ירא ממנו. בטבע יש כוחות עצומים להם אין צורה וצלם. אלה הם ה- 'קאמי' – האלים אותם צריך האדם לרצות. זו הסיבה שיפנים מסמנים ומקדשים מקומות שמזוהים עם אנרגיה גדולה או קדושה: כמו הרים, עצים, אבנים ואף חפצים ואנשים. בפעולה זו הם מזמנים את האנרגיה של הקאמי לתוך המקום או החפץ. יכולת האנשה והפשטה מושגית זו מאוד שונה וקשה להבנה במערכת המושגים של החברה המערבית.
יסואו מיזואי – סיפורו של אמן
מיזואי נולד במאי 1925 בעיר קובה (Kobe) שביפן. לאחר שסיים לימודי אמנות באוניברסיטת טוקיו, קיבל מלגת לימודים לביה"ס לאמנויות יפות בפאריס. בשנת 1953, כשהיה בן 30 עבר לפאריס, צרפת בה המשיך בלימודי האמנות. עם גמר לימודיו – בשנת 1959 הוזמן לסימפוזיון הבינלאומי הראשון לפיסול באוסטריה אותו יזם האומן האוסטרי קארל פראנטל. שם הכיר את קוסו אלול, האמן הישראלי. הודות להיכרות זו הוזמן למצפה רמון. מאז השתתף מיזואי בסימפוזיונים אומנותיים פיסוליים רבים כשהוא מזוהה כאמן יפני / צרפתי.
מיזואי נפטר בשנת 2008 בצרפת.
חבריו של מיזואי בצרפת כינו אותו 'האדם שהכניס נשמה לאבן' ובכך אולי הצביעו על שורשי אמונתו השינטואיסטית להכניס את האלוהות – את 'הקאמי' לסלע. היכולת של 'האנשת' הסלע, במקרה של מיזואי, מתוארת באופן מאוד בהיר במילים שכתב בזמן עבודתו על האבן מול הטבע העוצמתי:
מול הטבע העצום הרגשתי קטן מאוד. בנוסף, האבן כבר הייתה יפה בדרך זו, מחוספסת. לא משנה כמה דיברתי איתה, העלבתי אותה, נאנחתי, היא נשארה פזיזה, אילמת, זועפת עלי למרות תחנוניי וכעסי. עם זאת, לאחר זמן מה, האבן החלה לדבר, היא זו שהדריכה אותי; לא כל כך! מוקדם יותר שם! כן, ככה, אם יום אחד אצליח להשתלב בכלום האלוהי, הפסל שלי יישאר כמו מנחה שנעשתה לטבע הגדול."
ואכן, כפי שכתב, כשסיים את עבודתו החליט להעניק את הכבוד לטבע וכינה את יצירתו בצניעות וביראה : 'מחווה לנגב' .
על הפסל – 'מחווה לנגב'
1962 / יסואו מיזואי
עשוי מדולומיט – (אבן גיר קשה)
מתנשא לגובה של 3.7 מטר, ברוחב של 1.7 מטר ובעובי של 0.6 מטר
מסותת באזמל עדין יחסית, חלקו הרחב פונה לנוף הנשגב של המכתש וישירות מזרחה לכיוון עלייתה של השמש.
בהסתכלות מעמיקה בפסלו של יסואו מיזואי נחשפים רבדים אסתטים מרתקים נוספים אותם הביא מיזואי מיפן. אחד מהם הוא ה'יין והיאנג' (Yin – Yang) מושגים שמקורם בסין העתיקה והגיעו ליפן כבר לפני מאות שנים. מדובר על כוחות מנוגדים אך משלימים שהיחסים ביניהם יוצרים את התנועה, את החיים. בפסל של מיזואי רואים את הקשיות של האבן, מול הרכות והעדינות של עבודת האיזמל בסלע. מבחינים בחומר המלא של האבן הוא ה- 'יש' –מול ה- 'אין' אותו חור דרכו נגלים השמיים.
ערך אסתטי נוסף הוא ה'וואבי סאבי – (wabi – sabi' – צמד מושגים כשהמילה 'וואבי' מתייחסת ליופי של הפשטות, והמילה 'סאבי' מתייחסת ליופי של היושן. צמד של שתי מילים אלה מרמז שתמיד נוכל למצוא יופי בפגום – באותה יצירה לא מושלמת ופגומה. עקרון אסתטי יפני זה היה מאוד חדשני במערב במשך שנים רבות. וגם כאן, ביצירה של מיזואי – אנו רואים את הצד המסותת בעדינות מול הצד הפונה למכתש שהוא כמעט ולא מעובד . . . כאילו האמן שכח לסיים את היצירה והיא פגומה. מעבר לכך הפסל חי ונושם וכיום לאחר כמעט שישים שנה שינה את צבעו מלבן, לאפור עקב הפאטינה – אותה שכבת חומר קשיחה – שמכסה את האבן. מרמז לעובדה שהיושן מייפה את היצירה ומוסיף לה עניין. .
לפני כמעט 60 שנה הגיע היפני הראשון למצפה רמון – יסואו מיזואי חי עימנו תקופה והשאיר לנו מתנה את פסלו 'מחווה לנגב'. מיזואי כינה בצניעותו את פסלו 'מחוה לנגב'. בשונה מכל שאר האמנים שהשתתפו ועזבו מיזואי בחר לומר תודה, והוסיף בחריטה על האבן את ההוקרה האישית שלו לחבריו הישראלים.
AVEC L'ASSISTANCE DES AMIS D'ISRAEL
"בסיוע ידידי מישראל"
רק האמן היפני מצא לנכון לחרוט כתובת הוקרה לידידים החדשים.
כיום לאחר כמעט שישים שנה, כשתרבות יפן כבר הרבה יותר מוכרת לנו במערב, יש לנו כלים להבין, לפרש ולהינות מהחותם התרבותי והמסרים שהותיר אחריו מיזואי. האמן היפני מציע לנו להעמיק את התבוננותנו בשלושה רבדים:
- ראשית להוקיר ולהעריך את הזכות הגדולה שנפלה בחיקנו לחיות מול נוף עוצמתי, ולהעריץ את האלוהות של הנוף המדברי והמכתש.
- שנית, מיזואי מנסה בפסלו לתת לנו רמז לסוד אנרגיית החיים: תחפשו את ההפכים בכל תופעה שאתם רואים או חווים והתמקדו ביחסים ביניהם כי הם יוצרים את הזרימה האנרגטית של החיים. לכן בכל צער תחפשו שמחה, בכל קושי תחפשו רכות וזרימה. הכל נמצא וסמוך זה לזה והחיים נמצאים בזרימה ביניהם.
- עוד אמר מיזואי תהנו ותוקירו את הפשטות, את היושן, והסתפקו בפשוט אל תנסו לייפות או להתייפות, להראות צעירים ופחות 'פגומים'. יש הרבה יופי בחוסר השלמות ובפגום שבנו. מצאו סיפוק עצמי בקיים!
לקראת סיום כתיבת הכתבה גיליתי שמיזואי לא הגיע לבדו! התלוותה אליו אישה יפנית בשם קיוקו מיזוי. על דמותה, ומעשיה במצפה רמון, בכתבה המרתקת הזאת.
הוסף תגובה