הים של מצפה רמון – מחשבות וזכרונות מילדות רחוקה

במצפה רמון אין ים, אבל במכתש רמון מסתתר הים של מצפה. מדובר באגם הניקווה במחצבת גבס ששוקמה והפכה למה שכולם מכירים היום בתור אתר החולות הצבעוניים או בשמו המודרני - אבן רוח מים. ערן שפי יצא לנפוש וחזר עם השראה.
הים של מצפה רמון

בשנות השבעים גרנו על הר, שעתיים מדהב. בשבתות היינו אורזים צידנית ויוצאים אל הים הכחול, אל השונית, אל החול החם, אל הקור העז של הטורקיז. אהבנו מאד את החופים של סיני. היינו חוזרים שזופים מידי, שרופים, מתקלפים במשך ימים אחר כך, כואבים. תמיד שמחנו לחזור.
*
דבר אחד חסר לנו בחופי הקסם. לא היה שם את מוכר הארטיקים המיתולוגי מהחוף הצפוני באילת. איש שדוף בעל שיער חלק, הולך בפלג גוף עליון עירום, מבשר על בוא המתוק שיתערבב במלח הים שחדר לנישמתנו דרך הנקבוביות.
*
עזבנו את סיני. הדמויות התחלפו, הקמתי משפחה. אנחנו גרים במצפה רמון. שוב על הר. הים הכי קרוב במרחק של שעתיים נסיעה לצפון או לדרום. אבל בעונות ברוכות בהן יורד הגשם באפריל ובמאי יש לנו ים קרוב, ים משפחתי – הים של מצפה רמון.
*
אל הים של מצפה רמון מגיעים המצפאים, שם הם פוגשים את היורדים לאילת שעצרו לפוש, או את אלה החוזרים מאילת. עם אלה מתחבקים, על אלה מסתכלים בסקרנות. הם לא יודעים שאנחנו מצפאים. הם לא יודעים שאנחנו מזהים מי נטוע במדבר ומי בדרכו מעיר אל עיר.
*
בים של מצפה רמון נמחק הפער בין המצפאים הוותיקים לחדשים. בים של מצפה רמון, בהורידנו את החולצה אנו מורידים את המחיצות האחרות. בים של מצפה כולנו מצפאים כי יש כאן מי שבטח ובטח אינו מצפאי. משום מה זה חשוב. משום מה מדברים על זה. למה? ככה זה במקומות קטנים. אנחנו לא תל אביב. אנחנו הסיירת. סיירת מצפה רמון לטוב ולרע.
*
הקמנו ציליה. הרוח החליטה לבדוק אותה. הציליה שרדה. הרגשנו שניצחנו לרגע את הטבע. הרגע חלף. במשב הבא הגיעה בתנופה חכמה וגרמה לאבנים לזוז, למוטות לנטוש, ליריעה לצנוח כמפרש.
אנחנו לא כועסים על הרוח. היא חברה. כשאנחנו נוסעים ממצפה למקומות אחרים הרוח של מצפה נושבת מאיתנו. מי אנחנו שנכעס על הרוח שלנו. הרמנו את הציליה והכרזנו: תיקו.
*
נשים בחצאיות דקות. כלבים רוקדים ריקוד רטוב. שממית מפזזת בין סלע לקו המים. יונים מלהטטות. גיטרות מרטיטות את הלב. חליל משתלב בהרמוניה. ילדים ממלאים בקבוקים בחול צבעוני. מישהו קופץ מהצוק. יש מי שדואג. כולם צופים בהתרגשות. במדרגות הסלע הגדולות עולים ויורדים אנשים. זוג נותן ידיים. מישהו אומר: אשכרה אם כותבים באינטרנט הים של מצפה רמון זה נמצא. מישהי אומרת: אז אחרי האוכל אלפקות?
*
פתאום באים שניים ילדים יזמים עם צידנית ופאוצ׳. רוצים קרטיב? בטח! דובדבן, לימון, מתוק ועז, מתחבר לשמש הקופחת ולגווני הסלע של הים של מצפה. עפתי משם לרגע אל סיני ואל אילת, נגעתי בכתפי הצורבת ולחשתי – אל תדאג, תמיד יהיה לך ים. גם אם הים יצטרך לבוא אליך.

בתמונה: כפיר ואלרואי, יזמים מצפאים.

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב email
מייל
שיתוף ב print
הדפס

עוד דברים שעשויים לעניין אותך

מצפה רמון בשנת 1963
ארכיון מצפה רמון בסיפורים ותמונות
איל אלכסנדר

מצפה רמון – השנים הראשונות – חלק א׳

מצפה רמון היא פלא – ישוב מבודד בלב הישימון הפראי של המדבר. השנים הראשונות של מצפה רמון היו רצופות ניסים קטנים ומהמורות גדולות. איל אלכסנדר פותח בלוג היסטורי וצולל אל הסיפורים הראשונים של בירת תיירות המדבר של ישראל.

קרא עוד »
מערה באזור מצפה רמון - בועז לנגפורד
מערות
בועז לנגפורד

מערות באזור מצפה רמון? יש דבר כזה!

כשמדברים על מערה במדבר מיד אנחנו מדמיינים את המערות המפורסמות במדבר יהודה. אך האם יש מערות בנגב בכלל ובאזור מצפה רמון בפרט? בועז לנגפורד מאיר לנו עם פנס על הנושא.

קרא עוד »
מצפה רמון - איתי קינן - מפעל פארן
בלוגרים מצפאים
איתי קינן

מצפה רמון – פלטפורה ליזמות – על הקמת המפעל לקוסמטיקה טבעית "פארן"

זה סיפור על תקלה במכונת כביסה ששינתה את חייה של משפחה, השפיעה על קהילה ויצרה הדים בכל העולם. איתי קינן, מייסד מפעל הקוסמטיקה הטבעית ״פארן״ מספר על תחילת הדרך וקורא לכם לקפוץ למים.

קרא עוד »
mood_bad
  • אין תגובות עדיין
  • הוסף תגובה
    שינוי גודל גופנים
    ניגודיות
    X