אתה עומד לעזוב את מצפה רמון, לרדת למכתש. זה הרגע שלפני. הכביש הוא מסילה שמיימית. הכביש הוא גל; משב של רוח.
אתה מתרגש. לפניך המצפור החדש, מזמין לעצור לרגע לפני הצלילה הגדולה למעבה האדמה, לתת מקום לרגע, להבין את הטבע מתוך יציבות, שהייה.
לעצור או לא לעצור?
החגיגיות מתערבבת במחשבות על זמן וסדר יום. אתה מתלבט. צריך כאן טקס. צריך כאן סמל. אם היה איזשהו סרט לגזור ולהכריז על דרך חדשה היית עושה זאת.
פתאום שני יעלים חוצים את הכביש. אם ובנה. יורדים ממרכז המבקרים לכיוון פארק הפסלים, מותירים פס של קסם על הכביש ומדלגים על המצוק בקלילות שלא תאמן. חולפת שניה ואתה חוצה את הפס, גוזר את הסרט.
משהו חדש יקרה. בטוח. אתה יודע את זה. הטבע נתן לך סימן, ולטבע אתה תמיד מקשיב. ברוך הבא למכתש רמון.
הוסף תגובה