בבית ספר שדה 'הר הנגב' במצפה רמון יש כיתות לימוד

בכניסה לאחת מהן, מעל הדלת, כתוב

כיתת אסטרונומיה

בית כנסת

ואנחנו, האורחים, נכנסים לכיתה ויושבים למדיטציה

הכיתה היתה אז אולם מדיטציה.

האם החדר הוא כיתת אסטרונומיה, בית כנסת או אולם מדיטציה?

כל אלה, כמובן, ואף לא אחד מהם, כמובן

מהו, בעצם?

חלל ריק, שנכון להיות כיתת אסטרונומיה, בית כנסת, חדר מדיטציה

מעת לעת גם מקום למסיבת יום הולדת, כיתת גיאולוגיה, חדר ישיבות,

כלא לציפור תועה, מקלט לקרן שמש, או כל דבר אחר

בשל היותו ריק, הוא חופשי

חלונותיו פעורים אל המכתש הענק ואל מרחב השמיים,

עד הכוכבים ומעבר להם

הוא תחום בקירותיו ופתוח לאין סוף

הנכנסים בו מגשימים אותו –

מי שמבקש ללמוד את הכוכבים, עושה אותו כיתת אסטרונומיה

מי שמבקש להתפלל בו, עושה אותו בית תפילה

החדר חופשי להיות זה או זה

בלא שמי מהם יכבוש אותו

אלא לרגע

בזהירות

הוא מקום שלפני שנתנו בו סימנים

עכשיו, יש לחדר זמן ומקום –

יום חמישי, מצפה רמון, תאריך כך וכך

שבו אנחנו נכנסים ויושבים

אבל בעצם הוא לא מקום ולא זמן

הוא כל הגחמות, התפילות, תורות המדע

והסתירות המדומות שבין אלה לאלה

כאילו שאכפת לכוכבים אם הם ילידי המפץ הגדול

או מעשי ידיו של אלוהים

ואיפה ילמדו את זה או את זה

החדר. לא כיתת אסטרונומיה, לא–לא כיתת אסטרונומיה

והכותב הזה, כמו הקורא הזה –

חדר של עשרה כיווני אוויר

תנועה עסוקה

של מבקרים ומתפללים ומנגנים כוכבים

פנימה והחוצה

קודשים וחולין

מעברים של אלה אל אלה

בלא שיכבשו מקום של קבע

שכן אם היה קבע איך היו חיים

אין–אני

קוראים לזה בטעות

כאילו היה אני

ואיננו עוד

היה?

הרי כל זה הוא מעברים שלא נגמרים

מן העץ לספסל

מהמעיל לסנדל

מילדות לבגרות

מקיץ לסתיו

מפתקית צהובה

לתצלום של ילדות

מזיכרון נעורים אל לוח השבוע

ובכל אחד

אני אחד

ואף לא אחד

אילו היתה תמונת הילדות חתומה בי

לא היה מקום לתמונות הנער באלבום

ולא לפגישה ששינתה את חיי בלא שידעתי אז

אפילו לאכזבות

לא היה מקום

בדקדוק הרוח

"אני" הוא פועַל, לא שֵם

תנועה, לא דום

לא מבצר

אלא סוכה

שאפשר לראות מקירותיה את הגן

ומן הסכך את כל השמיים

וכולם אושפיזין

ואם נכנסת לא ממש נכנסת,

כשתצא לא באמת תצא

אני,

שאין לי בית,

עושה את המקום הזה לבית.

כתב: יעקב רז

————

פרופסור יעקב רז, יליד 1944, הוא חוקר תרבות יפן והמזרח הרחוק, מתרגם וסופר ישראלי. רז שימש כראש החוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב.

יעקב רז למד תיאטרון באוניברסיטת תל אביב ועשה דוקטורט ב-1977 באוניברסיטת "וואסדה" (דוקטורט משותף עם אוניברסיטת תל אביב) בטוקיו על יחסי הגומלין בין הקהל לשחקן בתיאטרון היפני המסורתי. רז שהה שנים ארוכות בארצות המזרח וחקר את תרבותן. הוא פירסם ספרים ומאמרים רבים על אסתטיקה יפנית, זן-בודהיזם, תיאטרון ושירה יפניים, מלחמת התרבות ארצות הברית-יפן ועל תת-תרבויות ביפן.

רז הינו מהחוקרים הבודדים בעולם שחקרו את היאקוזה, תוך כדי היכרות אישית עם חבריה וראשיה ושהייה ארוכה במחיצתם. מחקרו פורסם במאמרים וברומן "אחי היאקוזה". רז אף שהה כנזיר במנזר זן בודהיזם לתקופה ממושכת. הוא מלמד מדיטציית זן-בודהיזם, מלמד ביחד עם הפסיכולוג נחי אלון במכון פסיכודהרמה שהקימו ומאמן כקואצ'ר בארגונים שונים בארץ ובחו"ל.

ב-2006 הוענק ליעקב רז אות מסדר השמש העולה מטעם קיסר יפן, לאות הוקרה על פעילותו רבת השנים למען קידום תרבות יפן‏‏.