״איך במצפה רמון״ שואלים אותי בימים אלו ומתכוונים לתחושת השקט והניתוק שהישוב מאפשר.
״איך במצפה רמון״ שואלים אותי תדיר ומכוונים להיבטים השונים של החיים: תעסוקה, זוגיות, טבע, פנאי, תרבות, קהילה.
השאלה הזו משקפת שני ממדים של הנפש שלנו: תשוקה ופחד. תשוקה למקום שקט, נקי ממכאובי החיים ורעליהם. פחד משינוי ומעבר למקום כזה, מניתוק, מבדידות, מקשיי יום יום.
אם אתם רוצים תשובת אינסטנט, קבלו: סבבה במצפה.
טפו טפו טפו היישוב נהנה מכיפת ברזל טבעית בכך שאינו נמצא על מפת תשומת הלב המלחמתית. מזג האוויר נפלא, המדבר עוטף בחמימות ורוחות הערב מרגיעות ומנדפות את היום. הקהילה מנהלת בעדינות את שגרת יומה והתפתחותה. גלריה חדשה נפתחה ביום שישי, UMA שמה. מועדון הג׳אז ניצל ומעל 150 אלף ש״ח גויסו לטובת המשך פעילותו. פאב הברך חזר לפעילות יומית, מתחמי אירוח מתרבים ומקבלים מתיחת פנים. יותר ויותר ישראלים מגלים את אפשרויות ההוויה והחוויה שמצפה רמון מייצרת כישוב שבכניסה אליו כתוב: מרחב השראה.
גם ברמת הפיתוח העירוני אנחנו מתרחבים. תשתיות שכונת נגה החדשה נפרשות, בתי מגורים נבנים בחיבור שבין השכונה החדשה והישנה ותוכניות לשינוי תב״ע, מלונאות, טיילת ותיירות נמצאות בישורת האחרונה של קריאה להתנגדויות.
אפשר לעצור כאן. להינות מהתשוקה שלכם להגיע ומהמפגש המרגש: מצפה רמון – אתם, נעים מאוד. ואפשר להיכנס פנימה ולשאול מה הלאה? מה אחרי הרקטות, הקורונה, החזרה לחו״ל? מה יהיה כאשר שגרת החיים, על מנעמיה ופקקיה תאיים להשכיח מכם את הקסם המצפאי, ואותנו תשאיר עם חורף קר, שיכחת הפוליטיקאים והתקציבאים, איטיות הבירוקרטיה וקשיי הריחוק כאשר המילה הזו תאבד מהקשר המרחק הטוב והמגן שבה.
מצפה רמון והחוויה המצפאית, כמו הארה בודהיסטית, היא משהו הדורש תרגול, טיפוח ושימור בתודעה. את ההרגשה הטובה שאתם מרגישים ביחס למצפה רמון, כאשר אתם מבקרים בה או חושבים עליה, צריך לשמר. לשמר על ידי הרחבתה אל חלל היום יום שלכם. לשמר על ידי תרגול שני יסודות ההתפתחות החזקים של אמפתיה ונדיבות.
כשאתם שבים מביקור במצפה רמון, במדבר הרחוק, נצלו את קטע הדרך שבין כיכר היציאה עם השלט: ״מרחב השראה״ ועד עיר הבה״דים, קטע מדברי ושקט, להתבוננות והחלטה. שאלו את עצמכם: מה מתוך החוויה המצפאית אני מייצא/ת אל תוך חיי המשפחה, הארגון והקהילה בהם אני נמצא/ת? איך אתם ״מפזרים״ קצת אבק מצפה רמון על פני שאר מדינת ישראל?
האם זה קצת פשטות? האם זה השילוב בין רוח – קהילה – קיימות – אמנות? האם זה קצת שקט? האם זו האפשרות שבסוף כל יום ניתן לרוח, על משמעותה האקלימית והרוחנית להביא הקלה ושלווה? שוחחו עם מי שבסביבתכם על החוויה המצפאית ותבדקו איתם: איך אנחנו מביאים ממנה קצת יותר לחיינו שבין הביקורים בישוב? הזמינו בעלי עסקים, אנשי רוח, תרבות ואומנות ממצפה רמון להרצאות, סדנאות ופעילויות בארגון שלכם ואפשרו להם להיות מורי דרך. בשבוע שעבר אירחתי את אוריה נימר, הבעלים של פאב ה״ברך״, לשיחה עם סטודנטים שלי על המסע העסקי שהוא עבר. עזרו לנו ולכם לבחון ביחד אפשרויות חיים אלטרנטיביות, מקיימות ומחברות בין אנשים, טבע, קהילה, רוח, תרבות ואמנות.
חשבו על מצפה רמון כעל מנזר, מורה רוחני, מקדש ריפוי. זכרו שאלו קיימים בזכות נדיבות הלב. נדיבות הלב – דאנה – היא לא נדבה. היא עוד פאן של דו קיום. נדיבות הלב היא ההבנה שבשביל שעסקי מצפה רמון יהיו שם בשבילכם, הם צריכים להמשיך לפרנס ולהתפרנס, לשלם אגרות, לעמוד בתקנים ודרישות גם כאשר אתם לא מגיעים. לכן, עשו לעצמכם הרגל ואת מוצרי מצפה רמון שאתם כל כך אוהבים לצרוך בעת שהותכם ביישוב, המשיכו לצרוך גם באמצעות שירותי המשלוחים המתרחבים וחברים שלכם שאתם יודעים שמגיעים לביקור. כאשר אתם רוצים לקנות מתנת אומנות, מזון (מאפים, יין, שמן), מוצרי בריאות, טיפוח וטבע או סדנה והנחיה, זכרו את החוויה המצפאית והביאו אותה לפתח ביתם של היקרים לכם.
לא בכדי מצפה רמון מתהווה כקול אלטרנטיבי במדינה. לא בכדי עשרות סטודנטים מגיעים אליה מדי שנה ללמוד מחול, משחק, קרקס, מוזיקה, רוח ובעיקר לחוות את אורח חייה. לא בכדי האתר המוביל שלנו שבו גם אני כותב לכם נקרא ה״חוויה המצפאית״. המאמץ המשותף הנדרש מכולנו, תושבים, עסקים, כותבים, אמנים, מורי דרך ורוח ואתם המבקרים הוא לקחת משהו מהטוב של החוויה הזו, כל אחד על פי חוויתו, ולהביא אותו לקהילות שלנו על מנת שיתרחב. ואז לזכור להחזיר טוב למצפה רמון.
כך מאפשרים לשאלה: ״אז איך במצפה רמון״ להפוך להיות משאלה של סקרנות והשתוקקות לשאלה של עשיה, התפתחות וריפוי. משאלה של שם ופה לשאלה של הוויה ושינוי.
מהיום שאלו: מה ממצפה רמון אני לוקח לחיים וחזרו אלינו שוב ושוב לדיאלוג עם השאלה הזו. אנחנו משתנים. אתם משתנים. התשובות והאפשרויות משתנות. מרחב של השראה הוא מרחב של השתנות. בואו לגלות תשובות משתנות ומפתיעות.
הוסף תגובה